ע"פ 50500-06-18

תקציר

הערעור על גזר הדין, הנוגע לתיק הטמנת פסולת, מתקבל בחלקו. אשר לטענות המערער בדבר חומרת העבירות שביצעו המשיבים – שהשליכו פסולת בניין לשדה חקלאי פתוח פעמיים במשך יומיים רצופים – מסכים בית המשפט כי גזר דינו של בית משפט קמא אינו משקף את חומרת העבירות. האב, המשיב מס' 1, שהיה בעל המשאית ששימשה לביצוע העבירה והדריך את בנו, המשיב מס' 2, בהשלכה, נקנס ב-120,000 ₪ או צפוי ל-200 ימי מאסר במקום קנס של בית משפט קמא בסך 40,000 ₪, שלא הרתיע אותו די הצורך מביצוע עבירות דומות בעבר. כן מורה בית המשפט על חידוש עונש מאסר מותנה קודם של שישה חודשים שנגזר על המשיב מס' 1. משכך, עונש המאסר המותנה של חודש שגזר בית משפט קמא על שני המשיבים בטל בשל היותו חסר הרתעה מספקת. באשר לבקשת המדינה לחילוט המשאית ואת החפירה ששימשו לביצוע העבירה, מחליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא לשחרר את כלי הרכב, שכן תפיסתם כבר גרמה לנזק כלכלי ניכר. לגבי המשיב מס' 2, שזו הרשעתו הראשונה, החמיר בית המשפט את העונש המותנה לשלושה חודשים במקום חודש, במטרה להרתיע אותו מביצוע עבירות כאלה בעתיד. יתר גזר דינו של בית משפט קמא נותר בעינו. מטרת העל של פסק הדין היא להטיל סנקציות כלכליות שיהפכו את ביצוען של עבירות כאלה לבלתי אפשרי.