עע"ם 8193/02

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע ערער המערער, מר מקס ראובן, על ההחלטה לבטל את היתר הבנייה שלו לתחנת דלק באילת, עליה ערערה חברת הנפט פז. פז, המפעילה תחנה סמוכה, טענה כי ההיתר נוגד את חוקי התכנון הקיימים, ובפרט את תמ"א 18, בשל היעדר תוכנית מפורטת. רשות הרישוי העניקה תחילה את ההיתר על פי תוכניות מקומיות קיימות, בטענה לעמידה בייעוד לתעשייה ומלאכה. עם זאת, בית המשפט צידד בפז וציין כי התוכניות אינן מחליפות את ההוראות המפורטות הנדרשות לפי תמ"א 18. המערערת טענה כי לפז לא היה מעמד, שכן התנגדותה נבעה ממניעים כלכליים ולא מעוגנת משפטית. עם זאת, בית המשפט אישר כי פז זכאית להתנגד בשל נזק כלכלי פוטנציאלי, בהתאם למגמות רחבות יותר של הרחבת זכויות הקבע במשפט המנהלי. בפסק הדין צוין כי אף תכנית מפורטת לא עמדה בדרישות תמ"א 18, ולכן ההיתר הוצא שלא כדין. נוכח תפקידה של רשות הרישוי בפיקוח הפרוצדורלי, העניק בית המשפט שישה חודשים נוספים למערערת לתקן את הליך הפיתוח בהתאם לאמות מידה משפטיות. פסק הדין הדגיש את חשיבות הציות לדיני התכנון לטיפוח תחרות לגיטימית, אישר את מעמדה של פז ודחה את הערעור בהוצאות שנפסקו נגד המערערת.