רע"א 8570/21

תקציר

במקרה דנן, ערער המבקש על הלגיטימיות של הליכי בית המשפט המחוזי, ובפרט על מתן פסק דין המבוסס על "הודעה על פסק דין" ולא על בקשה מנומקת במלואה המגובה בתצהיר. המבקש גם התנגד לכך שביטול פסק הדין מותנה בתשלום הוצאות התובעים. לאחר עיון נדחתה בקשת רשות הערעור לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, שכן הטלת הוצאות לבדה אינה עילה לערעור לפי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט. המבקש לא הוכיח חוסר יכולת לשלם את ההוצאות, אשר יהיה צורך לטעון לגישה לבית המשפט. הסמכות לבטל פסקי דין שניתנו במעמד צד אחד מעוגנת בתקנה 131, הכוללת ביטולים מחמת צדק או שיקול דעת של בית המשפט. בית המשפט המחוזי לא מצא עילה מוצדקת לבטל את פסק הדין בעילה של צדק, שכן כתב התביעה נמסר למבקש כדין. גם באשר לשיקול הדעת הפרוצדורלי, המבקש לא הצדיק את מחדליו ולא הציג הגנה אמינה. חרף הליקויים הפרוצדורליים, בית המשפט המחוזי העניק למבקש הזדמנות להגיש כתב הגנה לאחר ביטול פסק הדין, המותנה בתשלום הוצאות. ההחלטה הכירה בסמכות שיקול הדעת הרחבה של בית המשפט בקביעת תנאי ביטול ומצאה את טיפולו של בית המשפט המחוזי ראוי. הערעור על הפגם הפרוצדורלי בהגשת ההודעה לפסק דין נדחה מאחר שפסק הדין בוטל בסופו של דבר, ובכך תוקן כל הפגמים הנטענים. משכך, הבקשה נדחתה, וניתנה למבקש ארכה של 21 יום לקיים את החלטת בית המשפט המחוזי. לא הוצא צו להוצאות, שכן לא נדרשה תגובה מצד המשיבים.