עפ"ת 28434-05-13

תקציר

בסקירה מקיפה של החלטת בית משפט קמא, בחן ערכאת הערעור את המקרה בו הואשם המערער בגרימת מותו של הולך רגל ברשלנות. המחלוקת השתרעה על פני היבטים עובדתיים ומשפטיים רבים, אך ערכאת הערעור הדגישה כי אין ביכולתה להתערב בממצאי המהימנות של בית משפט קמא, אם כי היא יכולה לבחון מחדש את המסקנות המשפטיות. המקרה עסק בנהג שלא הבחין בהולך רגל עד להתנגשות במעבר חצייה. בית משפט קמא קבע, כי על הנהגים לצפות מראש הולכי רגל שחוצים את הכביש, ואולי אף בפזיזות, ולהתאים את מהירותם בהתאם, דבר שבית המשפט לערעורים מצא בעייתי. היא הדגישה את הצורך להוכיח כל יסוד רשלנות, שכן רשלנות אינה עבירת אחריות קפידה. ערכאת הערעור הדגישה כי התביעה לא הצליחה להוכיח את רשלנותו של המערער – ובפרט, לא הוכיחה כיצד ניתן היה למנוע את ההתנגשות ובאיזו מהירות נסע המערער. יתר על כן, לא ברור מתי בדיוק היה על המערער לראות לראשונה את הולך הרגל. בית המשפט לערעורים אף מתח ביקורת על בית משפט קמא על כך שהסתמך על ראיות בלתי מהימנות בדבר מהירותו של המערער ועל כך שלא ביסס נקודות קריטיות לגבי שדה ראייתו של המערער ומיקומו של הולך הרגל. כך, בסופו של דבר מצא בית המשפט לערעורים כי אין די ראיות כדי לבסס את ההרשעה בגרימת מוות ברשלנות ובעבירות נלוות, זיכה את המערער מאישומים אלה אך הותיר על כנו את ההרשעה בנהיגה ללא ביטוח. קנס חדש של 1,500 שקל נמצא מתאים. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים.