ע"ש 1042/04

תקציר

המערערים, ובהם חברת ביטוח ומבוטחיה, הגישו למשיב תביעה לפי חוק מס רכוש וקופת פיצויים, התשכ"א-1961, בדרישה לפיצוי בגין נזק שנגרם לסניפי המבוטח במספר מקומות בארץ, אשר לטענתם נגרם כתוצאה מ"נזקי מלחמה" כהגדרתם בחוק. המשיב דחה את הטענה, והניע את המערערים להגיש ערר לוועדת ערר. הוועדה דחתה את הערעור, מה שהוביל לערעור הנוכחי בפני בית הדין. בית המשפט בחן סוגיות שונות, ובהן האם נמנע מהמשיבה לטעון כי חברת הביטוח ומבוטחיה לא "ניזוקו" כהגדרתם בחוק עקב שיהוי בהעלאת התביעה, חוקיות החלטתו המתוקנת של המשיב, אופי השאלות בערעור (משפטי או עובדתי) ומעמדם של המערערים כ"פגומים" על פי החוק. בית המשפט מצא כי החלטתו הראשונית של המשיב תוקנה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק וכי אין השתק, שכן המשיב העלה את סוגיית מעמדם של המערערים כפגומה בתשובתו. עוד נקבע כי השאלה אם הנזק נגרם כתוצאה מ"אירוע מלחמה" היא סוגיה עובדתית, וכי לוועדת הערר מומחיות בעניין זה. השאלה המרכזית הייתה האם ניתן לסווג את המערערים כ"פגועים" על פי החוק והתקנות הנלוות. בית המשפט קבע כי מטרת החוק היא לפצות את מי שנפגע ממלחמה ולא היה לו מקור אחר לפיצויים, מה שלא היה המקרה של חברות הביטוח שביטחו את הסיכון. לפיכך, חברות הביטוח לא יכולות להיחשב כ"ניזוקות" כהגדרתן בתקנות. בנוסף, בית המשפט בחן ודחה טענות שונות שהעלו המערערים, ובהן החלת זכות התחלוף לפי חוק חוזה הביטוח, הטענה כי התשלום על ידי חברת הביטוח לא היה וולונטרי וטענת המחאת הזכות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הערעור לוקה בחסר ודחה אותו, תוך שהוא מורה למערערים לשאת בהוצאות המשיב.