ע"ע 33/99

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט האזורי בחיפה, אשר דחה תביעה של אישה, מעתה המערערת, לקצבת שאירים כאלמנתו של בעלה המנוח, אליהו צרפתי (המנוח), לפי חוק שירות המדינה (גמלאות). המערערת הייתה נשואה למנוח במשך 25 שנה ובעקבות הדימום המוחי והנכות שלו, שגרמו לו להתעלל בה, עזבה את ביתם המשותף בשנת 1991 ותבעה דמי מזונות. המנוח אושפז בשנת 1994 והמערער חזר לדירת המגורים המשותפת. לאחר פטירתו בשנת 1996 תבעה המערערת קצבת שארים, אשר נדחתה על ידי המשיבה בטענה כי נפרדה לצמיתות מהמנוח. בית המשפט המחוזי הסכים עם טענת המשיב כי עזיבתה של המערערת את הבית היוותה פרידה לצמיתות וכי חזרתה הביתה הייתה רק בשל אשפוזה של המנוחה. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי הערכאה הנמוכה יותר טעתה בהערכת הראיות הנוגעות ליחסיה עם המנוח. ערכאת הערעור הסכימה עם המערערת, וקבעה כי היא נאלצה לעזוב את ביתה בשל אלימות המנוח וחזרה עם אשפוזו. יתר על כן, מהראיות עולה כי היא ביקרה אותו באופן קבוע במהלך אשפוזו ושמרה עמו על קשר עד יום מותו. משכך, קבע ערכאת הערעור כי לא הייתה פרידה קבועה והמערער זכאי לקצבת שארים, קיבל את הערעור והורה למשיב לשלם את הוצאות משפטו של המערער.