ת"ק 30495-06-17

תקציר

השופט קבע כי המסרונים ששלחה המדינה לתובע אינם מהווים "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א לחוק התקשורת, שכן לא מדובר במסר מסחרי. ההודעה, שבישרה לציבור על חוק חדש שנכנס לתוקף, הייתה אינפורמטיבית וחיונית, והאגרה שגבתה המדינה עבור הנפקת תעודות לא נחשבה ל"רווח". השופט הדגיש את ההבחנה בין הפעילות הלא מסחרית של המדינה לבין זו של גופים פרטיים. יתר על כן, ההודעה לא הייתה ספאם, שכן היא לא נשלחה מתוך כוונה מסחרית ולא נפלה תחת החששות שחוק הבזק ביקש לטפל בהם. השופטת גם דחתה את הטענה כי המדינה לא סיפקה אפשרות להסיר את מספר הטלפון של התובעת מרשימת התפוצה, וקבעה כי ההודעה כללה קישור לאתר האינטרנט של משרד הפנים שבו ניתן לעשות זאת בקלות. ככלל, השופט ראה בתביעה ניסיון מחאה נגד החוק הביומטרי, וציין כי אין לו קשר לחוק התקשורת והוא מהווה שימוש פסול במערכת המשפט. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע.