ע"ע 66524-09-14

תקציר

בפסק הדין הנדון ניווט בית המשפט בין היבטים מורכבים של התיישנות ועשיית עושר ולא במשפט ביחס לתביעת השבה. עיקרו של התיק היה קביעת המועד שממנו החלה "עילת התביעה", המותנית ביכולתו של התובע לבקש סעד על בסיס סמכויות תביעה מהותיות, בשלות התביעה ויכולת קונקרטית להתדיין. כאן, טענת ההשבה התעוררה רק לאחר שתעודת השקילות ממשרד החינוך בוטלה, וקבעה את שעון ההתיישנות. בית המשפט בחן את חוק עשיית עושר ולא במשפט, המחייב השבת הטבות שהתקבלו ללא זכות חוקית, אך מאפשר שיקול דעת שיפוטי בפטור מהחזר אם הדבר נקבע כבלתי צודק. הוחלו מבחני עזר שונים, להערכת התנהגותם ותום ליבם של הצדדים, הסתמכות על תשלום היתר, חפות הדדית והשפעת העיתוי. שני הצדדים פעלו בתום לב, והתשלום נבע מטעות חיצונית למערכת היחסים ביניהם, והיא תיקוף ראשוני של שקילות תארים על ידי המשרד. ללא כל אשם שיוחס למי מהצדדים בקבלת התשלום או בפסיקתו, בחר בית המשפט בסופו של דבר בפסק דין מלא ניואנסים שחילק את הנטל הכלכלי שווה בשווה, משקף את חוסר המזל המשותף ומונע אחריות מלאה של מי מהצדדים. עם זאת, בשל השיהוי הנתפס בדרישת ההשבה של המערער לאחר החקירה, שינה בית המשפט בהדרגה את תנאי ההשבה, קשר אותם לא לאינטרסים עונשיים אלא רק להבדלי ההצמדה, ובכך ריכך את חומרת ההחזר תוך הבטחת שימור כספי הציבור, בהתחשב במעמדו של המערער כגוף ציבורי. הבירור הממצה הסתיים בפסק דין מיטיב חלקית עם המערערת, המגדיל את חובת הפירעון של המשיב תוך שמירה על גישת חלוקה שוויונית, תוך עידוד התאמות חודשיות לזירוז ההשלמה.