רע"א 5071/10

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב עמד בפני סוגיה משפטית מורכבת של ערעור הקשור לפסק דין קודם בנושא מתן רישיון עסק. בשנת 2000 הגיש המשיב, הבעלים של ZOOM, מועדון וגן אירועים, תביעה נגד עיריית תל אביב לחייב הוצאת רישיון עסק. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת המשיב וחייב את העירייה להנפיק את הרישיון. ערעורה של העירייה לאחר מכן הוביל לפסק דין מתוקן המחייב את המשיב לעמוד בתנאים ספציפיים בטרם ניתן יהיה להוציא את הרישיון. במקביל, נמצא כי העירייה פעלה בחוסר תום לב במהלך ההליך הראשוני. למרות פסיקות אלה, רישיון העסק מעולם לא ניתן, ובשנת 2006 הגישו המשיבה ובעלי מניותיה תביעה חדשה בה ביקשו פיצוי בגין נזקים בגין התנהלות העירייה. תביעה זו חלה גם על גורמים בעירייה שלא היו חלק מהתביעה המקורית. טרם שמיעת הראיות, הגישו המשיבים בקשה להכיר בפסק הדין הקודם ובהחלטת הביזיון כמעשה של בית המשפט, שעיקרו בקשת השתק כנגד העירייה. למרות שבית המשפט המחוזי נעתר חלקית לבקשה זו, הערעור התמקד בשאלה האם ממצאי פסק הדין הקודם עדיין מחזיקים בסמכות מחייבת. בהחלטת הערעור הובהר כי בעוד שחלקים מסוימים מפסק הדין הראשוני תוקנו, ליבת הממצאים בנוגע להתנהלות העירייה נותרה בעינה, ותומכת בטענת המשיבים להשתקה. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה על סילוק פקידי העירייה מהתביעה, נוכח נכונות המשיבים להחריגם. העירייה הופנתה לכיסוי שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים. החלטה זו שבה והבהירה כי הסעד של בית המשפט המחוזי אמנם תואם, אך הוא אינו שולל את פסק הדין כולו, ובכך אישר את ההשתק הנוגע להתנהגות העירייה וחיזק את אופיין המחייב של הקביעות הראשוניות.