בג"צ 92/56

תקציר

למועצה המשפטית שיקול דעת לפטור אנשים מסוימים מחובת ההתמחות לצורך הסמכה כעורך דין לפי תקנה 61(2) לכללי המועצה השיפוטית, תשי"ג-1953, החלה על מי ששירת במקצוע עריכת הדין. המבקש, ריצ'רד וייס, שירת בשירות המשפטי של צה"ל במהלך שירות החובה הצבאי שלו וביקש פטור חלקי מתקופת ההתמחות. בעוד שוועדת משנה של המועצה המשפטית המליצה תחילה לפטור אותו מ-14 חודשי התמחות, המועצה סירבה לבקשה זו בנימוק ששירות חובה אינו מצדיק פטור. וייס טען כי החלטת המועצה המשפטית פסולה שכן היא התבססה על שיקולים שאינם קשורים למהות העניין, קרי מומחיותו המקצועית. עם זאת, בית המשפט לא מצא בלשון תקנה 61 מגבלות מפורשות שיגבילו את שיקולי המועצה לעניינים מקצועיים גרידא. עידוד משפטנים להצטרף לשירות המשפטי של הצבא – הבחנה בין שירות חובה לשירות קבע – נחשב לשיקול סביר להחלטת המועצה, ואינו עולה כדי הפליה פסולה. יתר על כן, בית המשפט דחה את הטענה כי החלטת המועצה המשפטית סותרת את הנוהג הקודם שלה. בהתייחסו למקרים בהם העניקה המועצה בעבר פטורים בגין שירות חובה, פירש בית המשפט החלטה שפורסמה על ידי המועצה כמצביעה על שינוי מדיניות, החל מאוקטובר 1956, לפיה לא תשקול עוד שירות חובה לפטורים. בית המשפט הורה למועצה המשפטית לשקול מחדש את בקשתו של וייס לגופה, תוך התחשבות בכל העובדות הרלוונטיות, לרבות שירות החובה שלו, ומבלי להחיל עיקרון כללי נגד פטור משירות חובה. פסק הדין הדגיש את עדיפותן של החלטות היסוד של המועצה המשפטית על פני החלטות מנהליות.