עפ"ג 18534-05-11

תקציר

במסגרת הסדר טיעון הודה המערער באשמה של תקיפה בתנאים מחמירים ואיומים, והורשע בהתאם. בית משפט קמא ביטל את הרשעתו של המשיב וגזר עליו עבודות שירות, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים, אך לא מאסר בפועל. המדינה ערערה, וערכאת הערעור הרשיעה את המשיב והחזירה את התיק על כנו. לאחר מכן גזר בית משפט קמא על המשיב מאסר על תנאי, עבודות שירות ותשלום פיצויים. המערער טען כי העונש היה קל מדי ביחס לחומרת העבירות ולא שקל את הנזק הפיזי והנפשי שנגרם ולא את הצורך בהרתעה. המשיב, לעומת זאת, טען כי העונש הולם בהתחשב בנסיבותיו ובזמן שחלף מאז האירועים. למשיב לא היו הרשעות קודמות, ותסקירי המבחן תיארו אותו כאדם אחראי שתפקד היטב בחברה. עם זאת, בית המשפט ציין את האלימות הקיצונית של העבירות. בית המשפט קבע כי יש צורך בעונש מרתיע במקרים כאלה וקיבל את ערעור המדינה והוסיף לעונש חמישה חודשי עבודות שירות. עוד צוין בפסק הדין, כי אף שיש להתחשב בעקרון הענישה האחידה, הוא לא יחול במקרה זה בשל חלקו הדומיננטי של המשיב בעבירות. משכך, החליט בית המשפט לאזן בין השיקולים לטובת המערער לבין הנסיבות המקלות, והטיל את המאסר הנוסף שירוצו באמצעות עבודות שירות.