ת"א 13705-03-20

תקציר

השופטת דנה בשני מקרים נפרדים של סכסוכי נדל"ן בין עיריית בת ים לבין שירותי בריאות כללית, בנוגע לשתי מרפאות, מרפאת סטרומה ומרפאת השקמה, שהוקמו בשנות ה-50 וה-60. השופטת בוחנת מסמכים היסטוריים, לרבות מכתבים שהוחלפו בין הצדדים, כדי לקבוע את הכוונה מאחורי הקצאת הקרקעות למרפאות. בשני המקרים מצדדת השופטת בכללית וטוענת כי העירייה התכוונה לתת לכללית היתר בלתי חוזר להשתמש במקרקעין כל עוד הם מפעילים בהם מרפאות. השופטת דוחה גם את טענות העירייה כי העסקאות היו פסולות בשל היעדר אישור ממשרד הפנים, וקובעת כי הטענות אינן סבירות ונעשות בחוסר תום לב, מה גם שהן מועלות עשרות שנים לאחר האירועים. עוד מדגישה השופטת כי הקצאת הקרקע נועדה למטרה ראויה – הקמת מרפאות ציבוריות – וכי המדינה עצמה הייתה מעורבת בתהליך. כללית רשאית להמשיך להשתמש בקרקעות ללא תשלום כל עוד פועלות המרפאות, ואילו העירייה מחויבת לשלם את הוצאותיה של כללית ואת שכר טרחת עורך הדין.