ה"פ 50387-07-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי בבית משותף, בפרט בנוגע לזכויות בנייה ובעלותן. בית המשפט קבע כי זכויות בנייה בבית משותף מהוות רכוש משותף שניתן להכפיפו להסכמים חוזיים. הראיות שהוצגו, לרבות הסכמים וצווי רישום, הוכיחו באופן חד משמעי כי כוונת בעלי הבניין הייתה להעניק את כל זכויות הבנייה המותרות על הגג לבעלים היחידים של הקומות העליונות, שהם המשיבים במקרה זה. הדבר נתמך גם בניצול זכויות הבנייה על ידי המשיבים ללא ערעור מצד בעלים אחרים, דבר המעיד על הכרתם בזכאותם הבלעדית של המשיבים. השופטים דחו את טענות המבקשים בדבר מיצוי זכויות הבנייה והשפעתה של תכנית שימור על התוצאה. הם הדגישו כי לבעלי הדירות המשותפים יש זכות לוותר על זכויות עתידיות, לרבות זכויות בנייה, וכך אכן היה המקרה כאן. הוויתור נמצא מקיף וישים על כל זכויות הבנייה שלא נוצלו. כמו כן, בית המשפט דן בניוד זכויות הבנייה והכיר בכך שניתן להעבירן לנכסים אחרים. הואיל והמשיבים היו הבעלים היחידים של זכויות הבנייה הקיימות, אין בהגבלות התכנית לשימור על ניצולן כדי לשנות את הזכות הכלכלית המוקנית למשיבים. לפיכך, זכויות הבנייה הקשורות לשטחי הגג שייכות למשיבים בלבד, ואילו זכויות התמריץ משותפות לכלל בעלי הנכסים בבניין. פסק הדין הבהיר אפוא את הבעלות בזכויות אלה, ללא צו להוצאות בשל הסכמת המשיבים בדבר זכויות התמריץ.