עת"מ 55839-06-20

תקציר

העותר במקרה זה מבקש להיות מוכר כשוכר ממשיך של דירה ציבורית לאחר פטירת אביו, הדייר החוזי. על פי החוק, העותר, שאינו זכאי לדיור ציבורי בעצמו, יכול להיות מוכר כדייר ממשיך אם התגורר עם אביו ביום 1.8.2009 וברציפות עד פטירת אביו בשנת 2018. השאלה המרכזית היא האם העותר יכול להוכיח כי התגורר עם אביו בתקופה הרלוונטית. העותר חלק על ממצאי ביקורים חוזרים שנערכו בשנים 2017 ו-2018 שהצביעו על כך שאינו מתגורר עם אביו. בית המשפט הכיר בפגמים שנפלו בהליך הביקורים החוזרים ובמילוי הטפסים, אך בסופו של דבר מצא כי טעויות אלה אינן מצדיקות את המסקנה כי העותרת היא דיירת ממשיכת. בית המשפט הסתמך על עדותו של השמאי שערך את הביקורים המעגליים ומצא כי העותר לא הביא ראיות מספיקות למגוריו בדירה. זאת ועוד, ראיות נוספות, לרבות מסמכים חתומים על ידי אביו של העותר והיעדר מסמכים רפואיים המטילים ספק במהימנותו של אביו, תמכו במסקנה כי העותר לא התגורר עם אביו. בית המשפט הדגיש כי אין זה מתפקידה של הרשות השופטת להתערב בשיקול דעתן של רשויות השלטון בהקצאת דיור ציבורי, והחלטותיהן זוכות לכבוד רב. משכך, דחה בית המשפט את העתירה, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות.