בש"פ 6185/20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה לחשיפת ראיות חסויות בהליך פלילי. נגד העותר, המשתייך לארגון להב"ה, הוגש כתב אישום בגין הסתה והוא טוען לחשיפת חומרים מסווגים מסוימים כדי לסייע להגנתו. על השופט, בבואו לדון בעתירה, לאזן בין עקרון מניעת הרשעות שווא לבין אינטרס המדינה לשמור על סודיות המידע הביטחוני המדובר. השופט מציין כי בכוונת העותר לטעון כי התבטאויותיו המיוחסות לו בכתב האישום אינן מהוות הסתה הנופלת תחת הגנת חופש הביטוי, וכי הוא קורבן לאכיפה מפלה מצד המדינה. השופט מדגיש כי טענתו הראשונה של העותר היא טענה משפטית שאינה דורשת כל חומר חסוי לצורך הוכחתה. אשר לטענה השנייה, השופט בוחן את החומר החסוי ומוצא כי הוא אינו חיוני להגנתו של העותר, גם לאחר ששקל הבהרות של נציגי השב"כ. החומר אינו עשוי להועיל לביסוס טענה לאכיפה בררנית. לפיכך, השופט קובע כי אין צורך לחשוף את החומר הנדון, תוך הכרה בכך שהעותר שומר לעצמו את הזכות לעתור לגילוי ראיות חסויות ככל שהמשפט מתקדם. פסק הדין דוחה את העתירה הנוכחית, תוך הדגשת חובתה של המדינה לבחור בין שמירה על סודיות לבין המשך הטיפול בכתב האישום.