ע"א 247/87

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים שנידונו יחד, בנוגע לגובה הפיצוי שנפסק לאדם שנפצע קשה בתאונת דרכים, וחובותיה של חברת הביטוח האחראית לתשלום נזקיו. המערער, שהיה משותק ואיבד שליטה על סוגריו עקב התאונה, זכה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בסכום של 962,110 ₪, סכום שהצדדים המעורבים סברו כי אינו מספיק או מופרז. תחומי המחלוקת העיקריים היו עלויות דיור הולם, סיוע מאחרים והוצאות שמירת כושרו הגופני של המערער. השופטת הגדילה את הפיצוי שנפסק עבור דיור הולם ל-75,000 ₪, תוך הכרה בכך שהצורך של המערערת לרכוש דירה מתאימה מיד לאחר התאונה מצדיק פיצוי נוסף. לסיוע מאחרים, השופט מצא לנכון בממוצע שש שעות עזרה ביום והגדיל את הפיצוי ל-150 אלף שקל. באשר לכושר גופני, סברה השופטת כי על המערערת לקבל פיצוי מסוים בגין הוצאות החברות במועדון ספורט לנכים, והגדילה את סכום הפיצוי ב-25,000 ₪. השופט הציע לחבריו הנכבדים לדחות את ערעור הורי המערער וחברת הביטוח, ולקבל את ערעורו של המערער באופן חלקי, ולחייב את חברת הביטוח לשלם 250,000 ₪ נוספים, הצמודים למדד במועד פסק הדין. גם קביעת הוצאות המשפט הייתה אמורה להתבטל, וחברת הביטוח שילמה את מלוא הוצאות המשפט והוצאות משפט נוספות. פסק הדין ניתן ב-26 ביוני 1989.