פ"א 80365/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור שנדון בבית המשפט בנוגע לעבודות בנייה שבוצעו ללא ההיתרים הנדרשים. הערעור הוגש על ידי שלושה מערערים תאגידיים ומערער יחיד אחד הן על ההרשעה והן על העונש שהוטל עליהם. כתב האישום ייחס לנאשמים ביצוע עבודות בנייה בלתי מותרות בשני נכסים. המערערים 1-3 הודו בחלק מעבודות הבנייה אך הכחישו חלקים אחרים. המערער 4 הכחיש את כל הטענות. בית משפט קמא הרשיע את כל המערערים. על המערערים 1 עד 3 נגזרו קנסות בסך של בין 20,000 ₪ ל-50,000 ₪, וכן צו הריסה ותשלומים נוספים. לטענתם, שגה בית משפט קמא בכך שנתן אמינות לעד מהנדס התביעה, וכי היה על בית המשפט לקבל את עמדתו ביחס למבנים מסוימים שאינם דורשים היתר. המערערת 4 טענה כי לא הייתה מודעת לבנייה ויש לזכות אותה לפי סעיף 208(ב) לחוק התכנון והבניה. בית המשפט דחה את הערעורים, ואישר את ממצאי העובדות והמהימנות של בית משפט קמא. נמצא כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה להתערב בקביעות אלה. זאת ועוד, הרשיע בית המשפט את המערער 4 על סמך סעיף 23(א)(1) לחוק העונשין, הקובע כי תאגידים אחראים לעבירות אחריות קפידה שבוצעו על ידי בני אדם במסגרת תפקידם. בית המשפט קבע כי מנהלו של המערער 4, שהודה כי הוא מנהל פעיל, לא נקט אמצעים סבירים כדי לקיים את החוק. לפיכך, נדחו ערעוריהם של כל המערערים.