ע"א 541/74

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לסכסוך בעסקת מקרקעין בין שני צדדים – המערערים, קבלני בניין המנהלים משא ומתן לרכישת נכס, והמשיבים, מוכרי הנכסים. השאלה המרכזית היא האם מזכר הבנות שנערך בין הצדדים עומד בדרישות הדין לעסקת מקרקעין תקפה לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. השופט ברנזון סבור כי המסמך מקיים את הדרישה החוקית, ואילו השופט קיסטר מתנגד לדעה זו. לדברי השופט ברנזון, התזכיר, שנוסח על ידי עורך דין, כולל פרטים מהותיים כמו שמות הצדדים, מהות העסקה, המחיר ותנאי התשלום, מה שהופך אותו להסכם תקף ומחייב. עם זאת, השופטת קיסטר מדגישה כי רק אחת מהמשיבות חתמה על התזכיר והמשיבה השנייה לא הסמיכה את בעלה לחתום בשמה. מאחר שהמשיב הבלתי חתום לא אישר את התזכיר בדיעבד, קובע בית המשפט כי המערערים יכולים להתייחס למשיב החתום כבעלים היחיד של תוכן התזכיר. החלטת הרוב (השופטים ברנזון וכהן) מקבלת את הערעור, ומכירה בתזכיר כהסכם תקף המחייב את המשיב החותם, אשר חייב לשלם למערערים פיצויים בסך 15,000 ל"י בתוספת ריבית. הערעור נדחה בעניינו של המשיב הבלתי חתום. השופט קיסטר מציין כי חובת התזכיר להעברת הנכס כולו תקפה אך מחייבת רק את המשיב החותם. פסק הדין דן גם בטיבו של הסעד והגיע למסקנה כי ביצוע ספציפי אינו ראוי במקרה זה בשל מורכבות העסקה. תחת זאת, זכאים המערערים לפיצוי המוסכם.