רע"א 4863/15

תקציר

המבקשים, שהם הבעלים הרשומים של נכס מקרקעין בלוד, נקלעו לסכסוך משפטי ממושך עם המשיבים הנובע מאיחור במסירת החזקה בנכס. המבקשים התקשרו תחילה בהסכם שכירות ארוך טווח עם צד שלישי ולאחר מכן הסכימו למכור את הקרקע למשיבים. עם זאת, מסירת הנכס למשיבים התעכבה משמעותית, מה שהוביל את המשיבים להגיש תביעה בגין הפרת הסכם. המבקשים, מצידם, הגישו תביעה שכנגד בה ביקשו לבטל את הסכם המכר ולקבל פיצוי כספי מהמשיבים. הסוגיה המרכזית שבמחלוקת היא סיווגה של התביעה שכנגד של המבקשים והאם יש לראות בה אך ורק תביעה לסעד הצהרתי – אשר יחייב שכר טרחה נמוך יותר – או כתביעה כספית, המחייבת תשלום אגרה גבוהה יותר. המשיבים טענו כי התביעה שכנגד מבקשת סעד כספי ויש לכמת אותה ולצרף אליה את שכר הטרחה המתאים. מנגד, טענו המבקשים כי תביעתם שכנגד היא אך ורק לביטול ההסכם, כאשר כל אזכור של פיצוי כספי הוא טענת הגנה או בקשה חלופית. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, וחייב את המבקשים להגיש תביעה שכנגד מתוקנת עם סעדים כספיים מכומתים ותשלום האגרה המתאימה בתוך 30 יום. כמו כן חויבו המבקשים לשלם למשיבים הוצאות בסך 3,000 ₪. בעקבות החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך בקשתם נדחתה על ידי בית המשפט. דחיית בקשת רשות הערעור התבססה על שני טעמים עיקריים. ראשית, בית המשפט מצא כי הטענה בדבר סמכותו של בית המשפט המחוזי לפסוק בסוגיית שכר הטרחה אינה נטענת דיה ולא ניתן להתייחס אליה בשלב זה. שנית, בית המשפט הסכים עם הערכתו של בית המשפט המחוזי כי התביעה שכנגד של המבקשים ביקשה פיצוי כספי ואינה תביעה לסעד הצהרתי בלבד. לפיכך, נדרשו המבקשים לשלם את האגרה המתאימה הכרוכה בתביעות כספיות. בית המשפט הדגיש כי החלטת בית המשפט המחוזי אפשרה למבקשים הזדמנות לתקן את תביעתם שכנגד ולא פגעה ביכולתם לבקש צדק. משכך, בקשת רשות ערעור נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם את האגרה הנדרשת ולהגיש תביעה שכנגד מתוקנת בתוך פרק הזמן הנקוב.