ת"א 2901/07

תקציר

בית המשפט החליט כי בקשת המבקש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בשנת 2007 תינתן, ובלבד שישלם סך של 40,000 ₪ לקופת בית המשפט בתוך 45 יום. פסק הדין המקורי ניתן על יסוד תביעה שהגישו המשיבים, בה נטען כי המבקשת פינתה אותם שלא כדין מנכס מושכר, וכי חפציהם נגנבו וגרמו להם נזק העולה על 300,000 ₪. נטען כי המבקש קיבל הודעה על התביעה, אך לא השיב. כתוצאה מכך, ניתן פסק הדין על יסוד טענת המשיבים בלבד. המבקש טען כי מעולם לא נודע לו על התביעה, ורק שנים לאחר מכן נודע לו במקרה על פסק הדין. עם זאת, המשיבים הביאו ראיות משכנעות לכך שהמבקש היה מודע לפסק הדין נגדו כבר בשנת 2009, ואף ניסה להסיר את העיקול על רכושו באמצעות הכרה בחוב בשנת 2010. יתר על כן, לכאורה היה ברור כי למבקש אכן הוגש פסק הדין בשנת 2007. נוכח ראיה זו של ידיעתו של המבקש על פסק הדין, לא ראה בית המשפט צורך להתעמק בשאלה האם הוגשה לו התביעה המקורית. בית המשפט הכריע לטובת המבקש, למרות חוסר שקידתו בתגובה לפסק הדין, בשל הסכום הכספי הרב הכרוך בכך, ועוצמת טיעוני ההגנה הפוטנציאליים שלו. הגנתו כללה הכחשה מכל וכל של טענות המשיבים בדבר מעשים פסולים, וטענה כי ביקש לסיים את חוזה השכירות. לטענת המשיבים, אם לא תיבדק, יהיו השלכות חמורות על המבקש. עם זאת, ביטול פסק הדין מותנה בתשלום האמור, והמבקש יישא גם בהוצאות המשיבים, הקבועות בסך 10,000 ₪, ללא קשר לתוצאת ההליך העיקרי.