עש"מ 689/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור שנדון בבית הדין לערעורים משמעתיים בשירות המדינה בעניינו של משיב שהואשם בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת לפי סעיף 17(3) לחוק המשמעת. המשיב היה עובד מדינה שהועסק על ידי משרד החינוך ונרשם ללימודי תואר ראשון בשלוחה לטבית של אוניברסיטה. הוא הואשם כי הגיש עבודת גמר לצורך סיום לימודיו, אותה לא כתב בעצמו. בהודעתו במשטרה הודה המשיב כי אכן הגיש תזה שנכתבה על ידי אדם אחר. עם זאת, היו כמה סתירות בדבריו לגבי אופן הכנת התזה והאם הוא הדפיס אותה וקשר אותה בעצמו או קיבל אותה מוכנה מהאדם שכתב אותה. התנהלות התביעה בתיק הייתה לקויה, והתאפיינה בניסוח לקוי בתביעה ואי הצגת ראיות מסוימות. כך למשל, התביעה לא הציגה ראיות לכך שהעבודה שהגיש המשיב היא אכן עבודת הגמר הנדרשת לסיום הלימודים או שהסניף הלטבי דרש תזה כזו לצורך השלמת הלימודים. למרות הליקויים בעניינה של התביעה, בית הדין לערעורים קבע כי המשיב אכן אשם בהתנהגות בלתי הולמת. בית הדין התמקד בכך שהמשיב הגיש תזה שלא כתב בעצמו, שעמדה בבסיס כתב האישום. הסבריו של המשיב הכילו סתירות, ואין לפרש את בחירתו שלא להעיד לטובתו אלא לפרש אותה כחובה שלא מילא. זאת ועוד, המחקרים שלגינם הגיש המשיב את התזה השקרית עודדו ומומנו חלקית על ידי מעסיקו, משרד החינוך. התנהגות זו נחשבה בלתי הולמת עובד מדינה, במיוחד כזה שעובד כמורה וצריך לשמש דוגמה לתלמידים. עם זאת, בהכרעת הדין התחשב בית הדין בנסיבות המקרה, לרבות העובדה שהמשיב לא הפיק תועלת אישית מהגשת התזה הכוזבת, שכן מחקריו נותרו חלקיים, וכי הוא לא היה האשם העיקרי בפרשה. בית הדין החליט לקבל את הערעור, והרשיע את המשיב בעבירת המשמעת הקבועה בסעיף 17(3) לחוק. לאחר מכן הוחזר התיק לבית הדין למשמעת לצורך קביעת העונש ההולם, בהתחשב במכלול הנסיבות, חומרת העבירה ונסיבותיו האישיות של המשיב. פסק הדין הדגיש כי יש לראות את מעשיו של המשיב, אף שאינם ראויים, בהקשר של חקירה רחבה יותר של אי תקינות בשלוחה הלטבית של האוניברסיטה.