ע"פ 816/00

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורם של חמישה נאשמים שהורשעו באונס או בניסיון אונס של ילדה בת 13. שני הנאשמים הראשונים, שהיו שניהם כבני 16 וחצי בעת ביצוע העבירה, קיימו יחסי מין עם המתלוננת בנפרד והיו מודעים לגילה. בית המשפט המחוזי דחה הסדר טיעון שהושג עם נאשמים אלה, שכלל החלטה שלא להרשיע אותם, ובמקום זאת הרשיע אותם באונס והטיל עליהם עונש של 24 חודשי מאסר, עם שישה חודשי ריצוי בפועל. הנאשמים השלישי והרביעי, שהיו כבני 15 באותה עת, והנאשם החמישי, שהיה כבן 15 וחצי, קיימו יחסי מין קבוצתיים עם המתלוננת לאחר שלחצו עליה ואיימו לעזוב אותה לנפשה אם לא תיענה לדרישה. בית המשפט המחוזי הרשיע אותן באונס והטיל עליהן עונשי מאסר שנעו בין 32 ל-36 חודשים, כשנותרו 14-12 חודשי מאסר. הכרעת הדין דנה תחילה בערעוריהם של הנאשמים השלישי, הרביעי והחמישי, וקבעה כי המעשים שבוצעו נגד המתלוננת היו חמורים וכי החלטת בית המשפט המחוזי להרשיע ולהטיל עונשי מאסר הייתה ראויה. ערעוריהם של נאשמים אלה נדחים אפוא. המקרה המורכב יותר הוא זה של שני הנאשמים הראשונים, שנסיבות חייהם היו שונות מיתר המערערים. מסקנתו של בית המשפט היא כי בית המשפט המחוזי אמנם לא היה צריך לאמץ את הסדר הטיעון שהושג עם נאשמים אלה, אך עונש המאסר שהוטל עליהם היה מופרז. לפיכך עונשם הומתק לפיקוח שירות המבחן לנוער והשירות לתועלת הציבור. השופט טירקל והשופט אנגלרד מסכימים עם ההחלטה.