בג"צ 292/65

תקציר

העותר, שבבעלותו חלקות קרקע האסורות לבנייה, ביקש מהמשיב, שר האוצר, פטור מתשלום ארנונה, לפי סעיף 45(ב)(2) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, המאפשר לשר לפטור נכסים שהשימוש בהם נפגע קשות. המשיב סירב, בנימוק של מדיניות מיסוי, מה שהוביל את העותר לעתור לבג"ץ. בית המשפט הכיר אמנם בחומרת מצבו של העותר, אך קבע כי אין לבטל את החלטת השר. בית המשפט פירש את סמכות שיקול הדעת של השר בחוק כבלתי מחייבת, והעותר לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי סירובו של השר יהפוך את החקיקה לחסרת משמעות או יגרום עוול ללא תיקון. יתר על כן, מאחר שהמס מבוסס על שווי הנכס, ורשויות המס כבר שקלו את המגבלות על קניינו של העותר בקביעת שוויו, מתן פטור יהיה בלתי מוצדק ומפלה ביחס לנישומים אחרים. עוד ציין בית המשפט כי המשיב לא סירב לחלוטין להפעיל את סמכותו והותיר מקום למקרים מיוחדים. בכך בוטל הצו המותנה, והחלטת המשיב לסרב לקבל את הפטור ממס אושרה.