עת"מ 290/06

תקציר

העותרת, תושבת ישראל, הגישה בקשה לאיחוד משפחות בשם בעלה, תושב האזור, בשנת 1996. הבקשה אושרה בשנת 1999, והעותר שוהה מאז בישראל בהיתרים זמניים. העתירה קוראת תיגר על הסירוב לשדרג את מעמדו של העותר למעמד של תושב ארעי. הסירוב מתבסס על החלטת ממשלה מס' 1813, שהתקבלה בשנת 2002, האוסרת על שדרוג מעמד הבקשות בעיצומו של התהליך המדורג. העותרים טוענים כי הם זכאים למעמד משודרג בשל עיכובים בטיפול בבקשתם שנגרמו על ידי המשיב. עוד הם טוענים כי עמדת המשיב מפלה אותם לרעה בהשוואה למקרים דומים אחרים. בית המשפט מצא כי העותרת לא הוכיחה שיהוי בלתי סביר מצד המשיב, במיוחד נוכח עומס העבודה המוטל על משרד הפנים ומשאביו המוגבלים. בנוסף, ציין בית המשפט כי העותרת החמיצה הזדמנויות קודמות לערער על המעמד שניתן לה ומשכה עתירה קודמת בנושא. בית המשפט הדגיש כי שדרוג מעמדו של העותר יהיה בלתי חוקי בהתחשב בחוקים הקיימים ובנסיבות העותר. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המניעה הזמנית של שדרוג מעמדו של העותר אינה פוגעת בזכותו החוקתית לחיי משפחה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב.