ת"א 59258-12-20

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעת פיצויים של נפגע תאונת דרכים ומקבלת באופן חלקי את בקשת התובע, שהיה מעורב בתאונת אופנוע. במרכזה של ההחלטה עומדת פרשנותו ויישומו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. סעיף זה מייעל את תהליך קביעת דרגת הנכות ומאפשר לבתי המשפט להתיר הצגת ראיות הסותרות במקרים חריגים את קביעות הוועדה לביטחון לאומי (המל"ל). הספק הראשון נוגע להחלטת המל"ל בנוגע לנכות הפסיכיאטרית החופפת ולתסמונת הפיברומיאלגיה, כאשר בית המשפט החליט למקם את הנכויות בתחומים אלה בנפרד. השופט מורה על שיעור נכות של 10% בגין פיברומיאלגיה ו-15% נוספים בגין ליקוי שכלי, למרות שהאחרון חורג מהשיעור המרבי הקבוע בתקנות. השופט מנמק זאת בכך שהחלטת המל"ל אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון והחוק. באשר לקשר הסיבתי בין התאונה לבין נזקי התובע, לרבות סחרחורות, כאבי ראש ובעיות צוואר הרחם והמותני, שקלה השופטת בכובד ראש את הטענות ומצאה אותן מהותיות. הם קבעו כי השבועיים שלאחר התאונה, שבמהלכם נותק לכאורה הקשר הסיבתי, היו מוצדקים בשל מצבו של התובע לאחר הניתוח והשימוש במשככי כאבים. כמו כן, השופטת קיבלה את האפשרות כי התחושות בראשה של התובעת נבעו מפגיעות אורתופדיות בצווארה. השופט הדגיש כי יש לאפשר הצגת ראיות הסותרות את קביעת המל"ל רק במקרים חריגים, ודי בשינוי חוות הדעת הרפואית. השופטת לא מצאה שינויים ביחס לטענות אחרות שהוצגו ואישרה את ממצאי המל"ל בדבר היעדר ליקויים באזור הצוואר והמותני. ההחלטה שלא להתערב בהערכות הרפואיות של המל"ל התבססה על יסודיות בדיקתן וזמינותו של כל החומר הרפואי הרלוונטי. ככלל, הבקשה התקבלה באופן חלקי, והשופט הורה על השמה נפרדת של נכויות לפיברומיאלגיה ולפסיכיאטריה. ההחלטה לא פסקה הוצאות, והותירה את האפשרות לכל אחד מהצדדים לבקש רשות ערעור בתוך 14 יום. אם לא תוגש בקשה כזו, בית המשפט ימשיך בחישובי הנזק.