ע"פ 7462/05

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי שהרשיעה את המערער בעבירות אלימות ומין באשתו. עבירות האלימות הוסכמו בעיקרן על שופטי בית המשפט המחוזי ואין די בהכחשותיו החלשות של המערער כדי לסתור את הממצאים. המערער הורשע גם בעבירות מין המתוארות באישומים השני והשלישי. רוב בית המשפט המחוזי מצא כי אישומים אלה הוכחו מעבר לספק סביר, בעוד שלנשיא בית המשפט היו ספקות לגבי האישום השלישי. ערכאת הערעור ככלל אינה מתערבת בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של בית משפט קמא בשל יתרונו בשמיעת העדויות ממקור ראשון. עם זאת, היא עשויה להתערב במקרים חריגים של סתירות או טעויות בהערכת המהימנות. במקרים של עבירות מין, על בית המשפט להתחשב באישיותה של המתלוננת ובהקשר החברתי-תרבותי של העדות. ערכאת הערעור מוצאת כי הרשעתו של בית המשפט המחוזי באישום השני מוצדקת, שכן את הסתירות בעדותה של המתלוננת ניתן להסביר במצוקתה, גילה הצעיר, חוסר השכלתה והרקע המשפחתי הקשה שלה. עדותה המפורטת והכנה של המתלוננת, בצירוף ראיות תומכות של עובדים סוציאליים, משכנעים את בית המשפט באשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר. באשר לאישום השלישי יזוכה המערער מחמת ספקות הנובעים מסתירות וכשלי חקירה. כתב האישום מפרט מועד שהמתלונן אינו מייחס לאירוע, ואין ראיות רפואיות תומכות או עדויות משכנעות של עדי הגנה. חומרת העונש שהטיל בית המשפט המחוזי – עשר שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי נוסף – אינה נתונה בדרך כלל להתערבות ערכאת הערעור. עם זאת, בשל הקבלה החלקית של הערעור והזיכוי באישום השלישי, הופחת המאסר בפועל לשמונה וחצי שנים, עם שנה וחצי נוספות של מאסר על תנאי, בסך הכל שלוש שנים. השופט מלצר נותן את פסק הדין, המוסכם על השופטים א. א. לוי וש. ג'ובראן.