ה"פ 840/01

תקציר

יורשיהם של מוסא ויעקב חסונה (המבקשים) הגישו שלוש תביעות נגד שר האוצר ומינהל מקרקעי ישראל (המשיבים) לפיצויים בגין הפקעת אדמותיהם לצרכי ציבור. המבקשים והמשיבים ניהלו משא ומתן על היקף הפיצוי, אך לא הצליחו להסכים על שווי זכויותיהם של המבקשים. הם הגיעו להסכמה פרוצדורלית לפיה בורר מכריע ימנה שמאי שפסיקתו תהיה סופית. השמאי החליט על שווי הזכויות במקרקעין. לאחר מכן ביקשו המבקשים להעניק להחלטת השמאי מעמד של פסק דין חלקי, החלטה שבית המשפט דחה בשל מחלוקת שנותרה בשאלת הריבית. השאלה שנותרה הייתה על שיעור הפרשי ההצמדה והריבית על פיצויי ההפקעה. המבקשים טענו לריבית גבוהה יותר, ואילו המשיבים העדיפו את הריבית הנוכחית. בית המשפט פסק לטובת המשיבים, בקובעו כי חלה החקיקה הקיימת בנושא הריבית, וכי למבקשים לא היה אינטרס הסתמכות לגיטימי. החוק עצמו איפשר שינויים בריבית, והמבקשים לא יכלו לטעון כי שינו את עמדתם בהסתמך על ריבית גבוהה יותר. החוק הספציפי להפקעת מקרקעין קיבל קדימות על פני חוק כללי שצוטט על ידי המבקשים. בית המשפט פסק גם בעניין שכר טרחת עורך דין, וקבע כי המבקשים, אף שלא קיבלו את מלוא הסכום הנתבע, צריכים לקבל מהמשיבים שכר טרחה מסוים בשל הצעתם הראשונית הנמוכה יותר. בית המשפט אישר את החלטת השמאי והעניק לה מעמד של פסק דין. המשיבים חויבו לשלם למבקשים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.