ע"פ 8620/10

תקציר

המערער הורשע במעורבות בחפירת מנהרות ובהברחת אמצעי לחימה מסיני לרצועת עזה ונידון ל-14 שנות מאסר. הוא ערער הן על ההרשעה והן על גזר הדין. הטענה המרכזית בערעור על הכרעת הדין הייתה כי הודאותיו של המערער אינן אמת והן תוצאה של לחץ מתמשך שהופעל עליו בחקירותיו. בית המשפט דחה את מרבית טענותיו העובדתיות של המערער, וקבע כי טענותיו לא היו מפורטות דיין ועמדו בסתירה לעדויות חוקרי השב"כ והמשטרה. נקבע כי הטענות בדבר קבילות ההודאות הועלו באופן לא תקין ובשלב מאוחר של ההליך. בית המשפט דחה גם את הטענה כי היה מקום לענות על שאלות מסוימות שעליהן סירבו חוקרי השב"כ להשיב מטעמי חיסיון, שכן השאלות נראו יותר כניסיון בלתי לגיטימי לגלות מידע ולא כהכרח להגנתו של המערער. הטענות היחידות שהועלו במועד והתקבלו על ידי בית המשפט היו כי נמנעה ממנו שינה למשך 36 שעות, הוחזק בבידוד ואוים על ידי החוקרים. עם זאת, טענות אלה לא נחשבו מספיקות כדי לפסול את ההודאות, מה גם שהן לא ביססו דפוס מתמשך שהוביל להודאה. בנוסף, הובאו ראיות חיצוניות שאימתו חלקים מהודאתו של המערער. לפיכך, הערעור על פסק הדין נדחה. אשר לגזר הדין, מצא בית המשפט כי חומרת העבירות אמנם אינה שנויה במחלוקת, אך העונש שהטיל בית המשפט המחוזי גבוה משמעותית מאשר במקרים דומים אחרים. למרות שהיקף הנשק שהעביר המערער היה גבוה, רוב השופטים הסכימו כי יש מקום להקלה בעונש. השופט זילברטל הציע להפחית את העונש ל-11 שנות מאסר, ואילו השופט הנדל סבר כי יש להותיר את העונש על כנו. בסופו של דבר התקבל הערעור על גזר הדין, ועונשו של המערער הופחת לאחת עשרה שנות מאסר בפועל.