ע"פ 330/65

תקציר

הכרעת הדין עניינה בעניינו של אדם שהואשם במספר עבירות הקשורות לפרצות ביטחוניות ויציאה בלתי חוקית מישראל. המערער הורשע בכל הסעיפים: יציאה מישראל שלא כדין, מסירת מידע סודי לאויב בעזה ללא אישור, מסירת מידע לאויב בעזה ובמצרים שיכול להועיל לו, קשירת קשר למסור מידע סודי במצרים, וכן מימוש קנוניה זו באירופה. ההרשעות התבססו על דבריו של המערער עצמו ועל עדויותיהם של עד מומחה וישראלים שנפגשו עם המערער בנאפולי. בית המשפט הסיק ממעשיו את כוונתו הסובייקטיבית של המערער לפגוע בביטחון המדינה ודחה את טענותיו בדבר הטעיה וכיסוי עיניים של האויב. עם זאת, בית המשפט העליון, תוך שהוא מקבל את ההרשעות, קיבל את ערעורו של המערער על חומרת עונש המאסר הראשוני של 13 שנים, והפחית אותו ל-10 שנים מיום מעצרו, בהתחשב בנסיבות המחרידות של מעשיו ובעונש שכבר הוטל עליו. פסק הדין גם הבהיר את פרשנותם של חוקי ביטחון מסוימים ואת תפקידו של בית המשפט להסיק את תוכנו וחשיבותו של מידע סודי. לפסק הדין השלכות על גזרי הדין בעבירות ביטחוניות והוא מספק הנחיות לגבי דרישת הכוונה והשימוש בחזקות משפטיות במקרים כאלה.