ע"א 6246/92

תקציר

חוק הביטוח הלאומי ופקודת הנזיקין מסדירים את ניכוי התגמולים מפיצויי נזיקין בישראל. בערעור שניתן לאחרונה פירש בית המשפט העליון חוקים אלה לצד תקנות הביטוח הלאומי (היוון). המערערת, שנפגעה בתאונת עבודה, קיבלה קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, אך נאלצה לבחור בין קצבת שאירים זו לבין קצבת השאירים שלה, ולבחור באפשרות הראשונה. בתביעת הפיצויים נגד מעסיקה ביקשה המערערת לנכות רק את קצבת הנכות מהתשלום המגיע לה. המעסיק, לעומת זאת, טען לניכוי קצבת הנכות בניכוי קצבת השארים. בית משפט השלום צידד במערערת, אך בית המשפט המחוזי, ברוב קולות, פסק לטובת המעסיק. לאחר מכן ערער המעסיק לבית המשפט העליון. השופטת שטרסברג-כהן, בהסכמת השופטים לוין וטל, דחתה את הערעור. הם פירשו את סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין כמתייחס לתקנה 10(א) לתקנות הביטוח הלאומי, המחייבת "ניכוי מניכוי". משמעות הדבר היא כי קצבת הנכות שקיבל הנפגע צריכה קודם כל להיות הגמלה שהיה מקבל אלמלא התאונה – במקרה זה, קצבת השאירים – שנוכתה ממנה לפני ניכוי מתשלום הפיצויים של המעסיק. הדבר עולה בקנה אחד עם עקרונות דיני הנזיקין, שכן הוא מבטיח כי רק הטבות הקשורות סיבתית לתאונה ינוכו. פסק הדין מפרט את שיקולי הניכויים, תוך התחשבות בתקופות השונות לפני ואחרי גיל הזכאות לקצבת זקנה, והוחלט לדחות את הערעור בכפוף לחישובים אלה. כמו כן חויב המעסיק בהוצאות בסך 7,500 ₪.