ד"מ 24389-03-19

תקציר

התובע, פועל בניין, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבע מס' 1, לתשלום שכר עבודה והטבות תעסוקה אחרות שנבעו מהעסקתו מיוני 2016 ועד פברואר 2017. הנתבעים הודו כי הם חייבים חלק מהשכר הנתבע אך חלקו על אחרים, מה שהוביל לבדיקה עובדתית. בית הדין מצא כי הנתבעים לא עמדו בחובות הרישום שלהם כמעסיק וכי תלושי השכר ודוחות הנוכחות שהציגו היו חלקיים ולא מהימנים. נפסק כי עדותו של התובע עקבית ומהימנה יותר מזו של הנתבעים, במיוחד בכל הנוגע להיקף עבודתו ולשכר ששולם לו. משכך, קיבל בית המשפט את גרסתו של התובע לאירועים וקבע כי הוא זכאי למלוא השכר שתבע, לרבות הפרשי שכר עבור דצמבר 2016, ינואר 2017 ופברואר 2017, שהסתכמו בסך הכל בכ-15 אלף שקל. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע פיצויים שונים, לרבות הפרשות חלופיות לתגמולים (4,568 ש"ח), פיצוי בגין אי ביצוע הוראות פיצויים (4,347 ש"ח), פדיון חופשה (3,150 ש"ח), דמי חגים (1,750 ש"ח), דמי הודעה מוקדמת (3,150 ש"ח) ופיצויים סטטוטוריים לפי חוק הגנת השכר (2,000 ש"ח). הסכום הכולל שחבה הנתבעת לתובע הוגבל ל-29,400 ₪, כנטען על ידי התובעת, והוא יצטבר בהפרשי הצמדה וריבית מסיום יחסי העבודה ועד לתשלום מלא. בנוסף, חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עורך הדין של התובע, בסך 8,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויימסר להם בהתאם.