בר"ע 50556-09-11

תקציר

פסק הדין שניתן ב-28 בספטמבר 2011 התייחס לשביתה שיזמו עובדי רכבת ישראל בשל הצעת מיקור חוץ של תחזוקת קרונות רכבת חדשים לחברה חיצונית, בומברדייה. רכבת ישראל ביקשה מבית המשפט צו מניעה שקבע כי השביתה פוליטית ובלתי חוקית. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הוציא תחילה צו מניעה, שסיווג את השביתה כ"פוליטית", אך אפשר חלון צר לשביתות מעין-פוליטיות, ורמז כי מעשי העובדים חורגים מהגבולות המותרים. ההסתדרות, המייצגת את העובדים, טענה כי השביתה נועדה להגן על העבודה המאורגנת מפני פגיעה במיקור חוץ, תוך הדגשת אופייה הכלכלי ולא הפוליטי. בית הדין הארצי, בראשות הנשיאה נילי ארד, הכיר בחששות הלגיטימיים של העובדים מפני שינויים מבניים המסכנים את הביטחון התעסוקתי ואת יחסי העבודה הקיבוציים ברכבת ישראל. עם זאת, השביתה הוגדרה כבלתי מידתית בשל השפעתה הקשה על השירות הציבורי, שכללה עצירת רכבות באמצע הנסיעה וסיכון בטיחות הנוסעים. השופטים הדגישו את חשיבותן של פעולות שביתה מידתיות, במיוחד לאור העובדה ששירותי הרכבת הם שירותים ציבוריים חיוניים. בעקבות זאת, בית המשפט הציע מסגרת משא ומתן מ-2 באוקטובר עד 23 באוקטובר 2011, בהשתתפות נציגים בכירים לפתרון מחלוקות, תוך דחיקה בשני הצדדים לשמור על שלום תעשייתי עם חברת הרכבת ולהקפיא את מהלכי מיקור החוץ שלה במהלך המשא ומתן. ההחלטה הדגישה כי אף שלשביתה הייתה סיבה לגיטימית, ביצועה לא היה ראוי, והיא קראה לדיאלוג על פני סכסוך.