ס"ע 24110-01-11

תקציר

התובעת, שעבדה בבית המרקחת הנתבע, הגישה תביעה נגד מעסיקה בגין הטבות תעסוקה שונות שלטענתה מגיעות לה. הסוגיה הראשונה אליה התייחס בית הדין הייתה מועד קבלת ההודעה על פיטוריה. הנתבעים טענו שזה היה ב-20 במאי 2009, ואילו התובע טען שזה היה ב-5 ביוני 2009. השופט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהתובעת קיבלה הודעה על פיטוריה ביום 20.5.05. בנוסף, גרסת התובע לאירועים הייתה אמינה יותר. כתוצאה מכך, התובעת הייתה זכאית לדמי הודעה מוקדמת מלאים ולפיצויי פיטורים. הנושא הבא היה טענת התובעת כי פיטוריה קשורים לטיפולי הפוריות שעברה באותה עת, אשר היו מזכים אותה בפיצויים לפי חוק עבודת נשים. השופט פסק נגד התובעת בעניין זה, וקבע כי היא לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהמעסיק שלה היה מודע לטיפולי הפוריות שלה. מאחר שלא הודיעו למעסיק, לא ניתן היה לראות בפיטורים בניגוד לחוק. זאת ועוד, נדחתה טענת התובעת כי הודיעה למעסיק על הטיפולים ביום 29.5.05, והעדיפו את עדותו של מר חורי, לפיה לא היה מודע לטיפולים. עוד קבע השופט כי התובע פוטר ללא שימוע כדין, כנדרש בחוק. המעסיק לא הודיע לעובדת על כוונתו לפטר אותה, על הסיבות לכך, ולא נתן לה הזדמנות להגן על עצמה. מאחר שהתובעת לא פירטה סעד בגין עילה זו, פסק לה בית המשפט פיצוי בסך 5,000 ₪. עוד טענה התובעת כי לא שולם לה מלוא השכר המשתקף בתלושי שכרה. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי הנתבעת לא הוכיחה כי הניכויים ששולמו משכרה של התובעת היו כדין. התובעת הייתה זכאית להפרשי שכר בסך 13,328 ₪. עוד עתרה התובעת לתשלום דמי חופשה ודמי הבראה, אשר הנתבעת הודתה כי לא שולמו. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם 2,187 ₪ עבור דמי הבראה ו-2,160 ₪ עבור פדיון חופשה. התובע הגיש גם תביעה אישית נגד בעל החברה הנתבעת, מר נאסר חורי, בבקשה להרים את מסך ההתאגדות. השופט דחה טענה זו ולא מצא לה כל הצדקה. הבעלים לא היה אחראי אישית לחובות החברה. לבסוף, השופט הורה לחברה הנתבעת לשלם לתובע סכומים שונים, לרבות פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין היעדר שימוע, הפרשי שכר, דמי הבראה ופדיון חופשות. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 2,500 ₪. לצדדים עמדו 30 יום לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.