ע"א 23481-02-15

תקציר

הערעורים והערעורים הנגדיים נובעים מסכסוך בין השכנים מיקל ואבריל, לבין אחותה של אבריל, בר, על בית שמכר בר למיקל. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם היו אי סדרים בבנייה בבית הנמכר, וההפסדים הכספיים שנגרמו למיקל בעקבות מצגי השווא לכאורה והמשא ומתן שנעשה בחוסר תום לב על ידי אבריל ובר. בית המשפט קמא פסק לטובת מיקל, והורה לבר ואבריל לשלם את הפיצוי המוסכם בסך 65,000 דולר בניכוי 10%, וכן חבות משותפת ומספר חבויות בגין הוצאותיה ושכ"ט עו"ד של מיקל בסך 100,000 $, ודחה את תביעתה שכנגד של אבריל. גם בר וגם אבריל ערערו על ההחלטה, ומיקל ערער נגדית. הערעורים מתמקדים בשאלה האם אכן היו חריגות בנייה, שאי גילוין מהווה הפרה של הסכם המכר. בית המשפט קובע כי אמנם היו הבדלים מסוימים בין מידות הבנייה בפועל לבין אלה שנקבעו בהיתר הבנייה משנת 1964, אך הבדלים אלה אינם משמעותיים דיים כדי להצדיק את המסקנה בדבר חריגות בנייה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי אבריל ובר הפרו את חובת הגילוי שלהם בכך שלא יידעו את מיקל כי השטח הבנוי בפועל של הבית גדול מזה המצוין בהיתר הבנייה. זה הוביל את מיקל להאמין שנותר להם אחוז בנייה גבוה יותר ממה שהיה בפועל, מה שהביא לשינויים בתוכניות שלהם לבנייה נוספת. בית המשפט מורה לאבריל ובר לשלם למיקל 100,000 ₪ נכון למועד פסק הדין, ביחד ולחוד, כפיצוי בגין הפרה זו. אשר לערעור שכנגד, בית המשפט דוחה את תביעתה של מיקל לפיצוי בגין "השטח הכלוא", שטח קטן שנוצר בין שתי החלקות השכנות עקב בניית חומת בטון. בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי החריגות מקו הגבול אינן משמעותיות, וכי יש לדחות את טענתו של מיקל בעניין זה. לבסוף, בית המשפט מורה למערערים לשלם למיקל שכר טרחת עורך דין מופחת והוצאות. ההחלטה תיושם בתוך 30 יום, והצדדים יישאו בהוצאותיהם בבית הדין לערעורים. כל תשלומי היתר שישולמו על ידי בר ו/או אבריל על פי פסק דינו של בית משפט קמא יוחזרו על ידי מיקל.