ע"א 487/82

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור על גובה הפיצויים שנפסקו למערער שנפגע מאוטובוס. בית המשפט הבהיר מספר היבטים של חישוב הפיצויים ותפקידו של חוק הביטוח הלאומי. המערערת טענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפר את סעיף 152(ג) לחוק האמור, המבטיח פיצוי בשיעור של 25% לפחות לנפגעים בעת הודעה למוסד לביטוח לאומי על תביעה. המערערת הודיעה למכון רק באופן כללי על גבי טפסים רשמיים, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע כי הדבר אינו מקיים את דרישת ההודעה המפורשת הנדרשת להבטחת הפיצוי הנוסף. בפסק הדין הודגש כי עדיף לחשב את הפיצוי בשיטות קונבנציונליות, אלא אם כן חסרים נתונים אובייקטיביים, ובמקרה כזה ראוי אומדן גלובלי. בית המשפט הדגיש את האתגרים באומדן אובדן השתכרותו העתידית של עובד עצמאי בשל חוסר יכולת לחזות את תוחלת החיים וההכנסה של העסק. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש לנכות מסכום הפיצוי הכולל את הגמלאות המתקבלות מהמוסד לביטוח לאומי, ולא רק מפיצויי נזקי רכוש. בסופו של דבר נדחה הערעור, למעט התאמות לעניין הריבית והצמדת הפיצוי שנפסק, כאשר בית המשפט קבע כי על המערערת לשלם שכר טרחת עורך דין בשל תביעות שלא צלחו.