פש"ר 1216/06

תקציר

בית המשפט דוחה את בקשת כלל חברה לביטוח לשנות החלטה קודמת שהסמיכה את מנהליה המיוחדים של אי.אם.אם ביטוח לנהל הליך בוררות נגדם, תוך שהוא מצטט פסיקה המונעת התערבות של נתבעים פוטנציאליים בהליכים משפטיים מקדמיים. כלל טענה כי תביעתם נופלת לחריגים של כלל זה, והעלתה טענות נגד תוקפה של תניית הבוררות וטענה לעוול בשל סטטוס הפירוק של IMM. עם זאת, השופט חלק על כך, והדגיש כי התרת התערבותה של כלל תעניק להם יתרון בלתי הוגן ועלולה להוביל לדיונים כפולים. השופט הבדיל את המקרה מפסיקה קודמת בעניין וורנר, שעסקה בתביעת חוב פשוטה המתאימה לבתי משפט לחדלות פירעון, ואילו במקרה זה מדובר בסכסוך מורכב שנוהל בצורה הולמת יותר באמצעות בוררות. השופטת דחתה גם את טענותיה של כלל לאי צדק ואת ניסיונה לחייב את IMM לשלם אגרות בית משפט על ידי ביטול סעיף הבוררות, וציינה כי תמרון כזה אינו ראוי ואינו צפוי להצליח. יתר על כן, השופט דחה את חששותיה של כלל לגבי אופי הייצוג של IMM בבוררות, ולא מצא ניגוד עניינים שישפיע על ההליך. השופט הגיע למסקנה כי הבקשה מיותרת, והורה לכלל לכסות את הוצאותיה המשפטיות של IMM, ועודד אותם להתמקד בבוררות עצמה ולא בעניינים מקדמיים.