ב"ל 10632-01-20

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם התובעת, שקיבלה גמלת הבטחת הכנסה כאם חד הורית, אכן התגוררה עם בן זוגה, מר יום טוב, דבר שיהפוך אותה לבלתי זכאית לגמלה. הנתבעת, ששללה את הגמלה בעילה של קבלת כוזב, טענה כי התובע ומר יום טוב הם ידועים בציבור. עם זאת, בית הדין לא מצא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. בית הדין בחן את המסגרת הנורמטיבית לקביעת ידועים בציבור, הדורשת הוכחת קשר קבע מכוון עם סימני ההיכר של תא משפחתי, לרבות ניהול משק בית משותף ותמיכה כלכלית. העדויות והראיות שהוצגו לא תמכו בטענת הנתבע כי התובע ומר יום טוב חיו יחד או ניהלו משק בית משותף. במקום זאת, הראיות הצביעו על כך שהם ניהלו מערכת יחסים אינטימית ספורדית והיו הורים לתאומים. מר יום טוב לא סיפק כל תמיכה כספית לתובעת או לילדיה, ולא היה רכוש משותף או חשבון בנק על שמם. זאת ועוד, טענת הנתבע כי מר יום טוב לא התגורר בבית אמו לא נתמכה בראיות. בית הדין מצא כי החלטת הנתבע לשלול את הגמלה לא הייתה מוצדקת במידה מספקת, שכן לא היו ראיות קונקרטיות לחיים משותפים או לתמיכה כספית. בית הדין הגיע למסקנה כי התובעת אינה בת זוגו הידועה בציבור של מר יום טוב ולכן לא קיבלה את ההטבה במרמה. לפיכך אושרה תביעתה להשבת הגמלה. הנתבע חויב להשיב לתובע את הוצאותיו, שהיו מיוצגות על ידי הלשכה לסיוע משפטי, בסך 2,000 ₪, בתוך 30 יום. לשני הצדדים ניתנה זכות ערעור בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.