אב"ע 38100-06-21

תקציר

פסק הדין סובב סביב תביעה כספית והסכמי הלוואה. השאלה העיקרית היתה, האם המשיב 3, שהיה בעל מניות ומנהל בחברה זרה, מחויב לסעיף בוררות בהסכמי ההלוואה, למרות שלא היה צד ישיר להם. בית המשפט מינה בורר שיכריע בעניין, והוא פסק לטובת המשיבים. הבורר מצא כי חתימתו של המשיב 3 על הסכמי ההלוואה, שכללה סעיף ערבות, משמעה הסכמתו להיות מחויב לסעיף הבוררות. הבורר הדגיש את אופייה החוזי של הבוררות ואת דרישת תום הלב. הוא התייחס גם למספר פסקי דין של בתי המשפט שהרחיבו את פרשנות סעיפי הבוררות כך שיכללו ערבים, במיוחד כאשר קיים קשר הדוק בינם לבין עסקאות הבסיס. במקרה דנן, תפקידו המשמעותי וערבותו האישית של המשיב 3 בהסכמי ההלוואה, לצד הימנעותו ממתן נימוקים מהותיים להפרדת הערבות מהבוררות, הובילו למסקנה כי הוא אכן מחויב לתניית הבוררות. הבורר הדגיש בהקשר זה את אופיו האזרחי של הסכסוך ואת יתרונות הבוררות על פני הליכים בבית המשפט. המשיב 3 חויב לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של המשיבים 1 ו-2. ההחלטה התקבלה על סמך המסמכים והטיעונים שהוגשו, ללא הליך הוכחות.