ס"ק 4775-01-14

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת בין רופאים המועסקים בשירות המדינה לבין המשיבים, סביב הכוונה לקבוע כללים חדשים בנוגע לעבודה נוספת, שלטענת הרופאים הפרה את סעיפי השקט התעשייתי ואת מיצוי התביעות שנקבעו בהסכם משנת 2011. המבקשים טענו כי הכללים מהווים הפרה של ההסכם, שכן הם משפיעים על תנאי העבודה ופוטנציאל ההשתכרות של הרופאים. מנגד, טענו המשיבים כי נושא העבודה הנוספת אינו מוסדר בהסכם ונופל בגדר הפררוגטיבה הניהולית שלהם. בית המשפט בחן האם הכוונה לקבוע כללים לעבודה נוספת משמעותה פתיחת ההסכם משנת 2011 והאם המבקשים היו רשאים לנהל משא ומתן על השינויים או רק להיוועץ בהם. נמצא כי סעיפי השקט והתשישות בהסכם היו יחסיים וחלו רק על עניינים שהוסדרו בהסכם. מאחר שנושא העבודה הנוספת לא נדון ולא הוסדר בהסכם, סעיפים אלה לא חלו במקרה זה. פסק הדין דן גם בחובות המשיבים בעת ביצוע שינויים במקום העבודה. בית המשפט קבע כי הוראות תקנון שירות המדינה בדבר עבודה נוספת הן חלק מחוזה העבודה של הרופאים ומתנאי עבודתם, שכן מקורן בהסכמים קיבוציים ובהודעות של שירות המדינה, והוכרו ככאלה בפסקי דין קודמים. כמו כן, העבודה הנוספת נמצאה כחלק מפוטנציאל ההשתכרות של הרופאים. משכך, קבע בית הדין כי ההחלטה לשנות את הסדרי העבודה הנוספים עסקה בנושאים הקשורים לתנאי עבודתם של הרופאים ולפוטנציאל ההשתכרות שלהם, ולפיכך היה על המשיבים לשאת ולתת עם המבקשים. המשא ומתן צריך להתקיים בטרם גובשו ואומצו הכללים, על מנת להבטיח יחסי עבודה תקינים והוגנים ולמנוע מחלוקות עתידיות. בפסק הדין הודגש כי על המשיבים, הפועלים כמעסיקים, לשאת ולתת הן על תוכנם של הכללים והן על השלכותיהם על תנאי עבודתם של הרופאים.