ת"א 4034/10

תקציר

הצדדים התקשרו בהסכם שותפות להפעלת משאית במשותף. ניתן לפרק את השותפות בהתראה של שלושה חודשים על ידי כל אחד מהצדדים. התגלעה מחלוקת, והמשיבה הודיעה למבקש על כוונתו לפרק את השותפות. המבקשת סירבה לבוררות כפי שהוסכם בחוזה ופנתה לבורר אחר, אך בקשתה נדחתה. בסופו של דבר הגיש המשיב תביעה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים שמונה שנים לאחר מכן, בה ביקש הצהרה על המשך השותפות ושוויון זכויות בנכסים וברווחים או לחילופין פירוק השותפות וחלוקת רווחים. המבקש טען כי התביעה התיישנה בזמן, והוגשה למעלה משבע שנים לאחר העובדות שהובילו לתביעה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הודעת פירוק השותפות יצרה תהליך, שבמהלכו המשיכה השותפות להתקיים למטרות מסוימות. תקופה זו, שכונתה "תקופת ביניים", אפשרה פירוק ולא ניתקה באופן מיידי את זכויותיהם וחובותיהם של השותפים. מכאן חל כלל ההתיישנות, ההופך את הזכויות למיושנות לאחר שבע שנים. זכויותיו של המשיב הנובעות מהשותפות, שקדמו להודעת הפירוק, הפכו לקצובות בזמן. עם זאת, זכויות שנצברו לאחר הודעת פירוק היו פטורות. בית המשפט הגיע למסקנה כי תביעת המשיב בדבר זכויות שנצברו לאחר יום 20.11.2002 התיישנה, בעוד שהזכויות שנצברו לאחר מכן נותרו בעינן. עוד קבע בית המשפט כי יש לו סמכות לדון בתביעה וכי מעמדה הבלתי פעיל של השותפות אינו מצדיק דחייה מחוסר עילה. ההחלטה קיבלה חלקית את טענת ההתיישנות של המבקש וקבעה את התיק למשפט סופי. תצהירים התומכים בטענות היו אמורים להיות מוגשים במועדים מוגדרים, כאשר המשפט נקבע למארס 2011. בית המשפט המליץ על גישור ליישוב הסכסוך.