ע"מ 15266-04-13

תקציר

הסכסוך בין המערערת, חברת נדל"ן, לבין המשיב, מנהל מס ערך מוסף, נסוב סביב מכירת נכס הממוקם ברחוב היידה 17 בירושלים. הנכס, הכולל בניין בשטח של 200 מ"ר על מגרש בשטח של 734 מ"ר, נמכר על ידי המערערת לקבוצת רוכשים תמורת 7,500,000 ₪, מתוך כוונה להרוס את הבניין הקיים ולבנות בו דירות. המערערת טענה כי הנכס כולל דירת מגורים וביקשה תשלום מע"מ חלקי לפי סעיף 5(ב) לחוק מס ערך מוסף. עם זאת, המשיב ראה במכירה בעיקר מכירת מקרקעין ולא דירת מגורים, מה שהוביל למחלוקת על תשלומי מע"מ. בית המשפט, בפסק דינו, מצדד במשיב. היא קובעת כי פרשנותו המילולית של סעיף 5(ב) ברורה וחד משמעית, וחלה רק על מכירת דירת מגורים. היא מפרשת דירת מגורים כיחידה נפרדת המשמשת בפועל למגורים, מה שלא קורה כאן, שכן הבניין היה מיועד להריסה. בית המשפט מדגיש כי יש לבחון את מהותה האמיתי של העסקה, ולא את ייצוגה הפורמאלי, ומגיע למסקנה כי המערערת רכשה את הקרקע לפיתוח ולמכירה חוזרת ככזו. כמו כן, היא קובעת כי הבניין בנכס אינו נחשב לדירת מגורים, אפילו בבדיקה גופנית, וכי הכוונה הסובייקטיבית להרוס אותו רלוונטית. אשר על כן, בית המשפט דוחה את הערעור, מחייב את המערערת לשאת בהוצאות המשיב, ומורה למערערת לשלם מע"מ על מלוא סכום העסקה.