ת"א 4604-08-20

תקציר

נקודת המחלוקת העיקרית בתיק זה נסובה סביב הסכם משנת 1999 בין התובעת, תמיד, לבין הנתבעת, כ.ל.פ., בדבר איתור לקוחות חדשים עבור כ.ל.פ. וקבלת עמלות בגין עסקאות אלה. בהסכם נקבע כי תמיד תהיה זכאית לקבל עמלות כל עוד מתבצעות עסקאות בין כ.ל.פ. לבין הלקוח החדש, אלא אם תמיד תודיע לק.ל.פ בכתב כי אינה מעוניינת להמשיך ולהיות בקשר עם הלקוח. השאלה העומדת על הפרק היא האם הסכם זה מרמז כי תמיד חייב לספק טיפול מתמשך בלקוחות כדי לקבל עמלות אלה. בית המשפט מוצא כי לשון החוזה ברורה וחד משמעית ומצדדת בתמיד, וקובעת כי הפסקת תשלומי העמלה יכולה להתרחש רק אם תמיד יוזם זאת בכתב. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי ההסכם משנת 1999 לא שונה באמצעות התנהלות הצדדים. פעולותיה הנרחבות של תמיד בתחום הטיפול בלקוחות הונעו על ידי האינטרסים העסקיים שלה ולא הצביעו על שינוי בהתחייבויות החוזיות. מימון הוצאותיה של תמיד בשנים 2000-2001 וההסכם משנת 2017, אשר הפחית את שיעור העמלה לתקופה מוגדרת, נמצאו כקשורים למתווה החוזי הבסיסי ולא שינו אותו. בנוסף, דחה בית המשפט את התביעה נגד הנתבעת תדוויק בע"מ, שהחזיקה במניות כ.ל.פ, משום שלא עמדה בתנאים הנדרשים להרמת מסך התאגיד. לפיכך, בית המשפט הכריז כי ההסכמים בנוגע לתשלומי העמלות תקפים ו-C.L.P. ו-Tadvik NJ חויבו לספק ל-Always חשבונות מדויקים ודוחות מכירות. תמיד היה רשאי להמשיך ולקבל עמלות כל עוד העסקאות עם הלקוחות שהפנו היו נמשכות, אלא אם הודיעו על כך לחברות בכתב. כ.ל.פ. חויבה לשלם תמיד 1,695,828 ש"ח בתוספת מע"מ בגין עמלות שלא שולמו בין השנים 2013 ל-2017 ו-1,726,666 ש"ח בתוספת מע"מ בגין עמלות שלא שולמו בין פברואר 2019 ליוני 2020. טדוויק ניו ג'רזי חויבה לשלם 740 אלף שקל בגין תשלומי עמלות קצרות מאפריל 2015 עד פברואר 2019. עוד פסק בית המשפט כי יש לפצות את תמיד בגין שכר טרחתם מהנתבעים 2 ו-3, בסך 70,000 ₪, ומהנתבעת 1, בסך 10,000 ₪.