ת"פ 40462-01-15

תקציר

בית המשפט קבע כי זכויותיו של הנאשם לעיין בחומרי חקירה נפגעו בכך שהתביעה לא שמרה דגימות שנלקחו מפגרי בעלי חיים, שהושמדו חודשים לאחר איסופם מבלי שניתנה לנאשם הזדמנות לעיין בהם. לדברי בית המשפט, על התביעה מוטלת חובה משפטית לשמור על ראיה ראשונית, במיוחד כאשר בכוונתה להשתמש בה כראיה בבית המשפט, והימנעותה מכך במקרה זה מהווה פגיעה חמורה בזכותו של הנאשם להתגונן. אמנם ישנם פסקי דין קודמים הסותרים במקצת החלטה זו, אך השופט מבחין ביניהם על סמך העובדות של כל מקרה. כך למשל, באחד המקרים שהוזכרו נלקחו הדגימות בהליך מנהלי ולא פלילי, והנאשם התמהמה בבקשה לבדיקה. עוד מציינת השופטת כי לא הייתה מניעה להעביר את הדגימות לבדיקת ההגנה במקרה זה. יתר על כן, השופט מוצא תמוה בכך שהתביעה תעדיף מחקר על פני הבטחת הגינות ההליך המשפטי. בסופו של דבר, השופט קובע כי לא ניתן להגיש את דוחות המעבדה המנתחים את הדגימות כראיה, ובמקום זאת, טיעוני ההגנה יידונו בישיבה הבאה שנקבעה. החלטה זו באה להגן על זכותו של הנאשם להליך הוגן ולעיון בחומרי חקירה, כמתחייב מסעיפים 74 ו-77(א) לחוק סדר הדין הפלילי.