ע"א 4696/90

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בו הוכרז כי המשיב, מר ברוך שיין, הוא הבעלים של 3/8 דירה ברחוב שינקין 34 בתל אביב, נדון בפני השופט ד' לוין. כן הוגש ערעור שכנגד, אשר ערער על ההחלטה שלא להכיר בזכאותו של מר שיין ל-3/8 מהסכומים שהופקדו על שם אביו המנוח צבי שיין בבנק מקומי, הנובעים לכאורה ממכירת דירה שנייה. בית המשפט בחן את הרקע ההיסטורי: מר שיין הוא היורש היחיד של הוריו, אשר רכשו במשותף נכסים הרשומים על שמו של מר צבי שיין בלבד. לאחר 16 שנים מיום מות אמו, מר שיין לא תבע נכסים אלה עד לאחר מות האב, למרות ששותפו של אביו שנותר בחיים קיבל זכויות בעיזבון. בערעור נטען כי היה על מר שיין לתבוע זכויות כלשהן במועד, בעוד שלא ניתן להתעלם מהשיהוי ומזכאותו של בן זוגו של האב, הנחשב לצד שלישי. בית המשפט מצא כי חזקת השיתוף בנכסים לא הוכחה די הצורך על ידי המשיב, במיוחד נוכח השיהוי המשמעותי וההסתמכות על זכויות הירושה של בן זוגו של האב המנוח. כמו כן, צוין בערעור היעדר הראיות הדרושות בנוגע לפיקדונות הבנקאיים הקשורים למכירה המוקדמת של הדירה. בית המשפט הדגיש את הסוגיות העולות מהעלאת תביעות זמן רב לאחר ששני הבעלים המקוריים נפטרו, מה שסיבך את מתן תוקף לתביעות שיתוף בנכסים. בהינתן העקרונות המשפטיים של חזקת ויתור, שיהוי והסתמכות צד ג', דחה השופט לוין את קבלת תביעתו של שיין על הדירה על ידי בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור הנגדי על הכספים. בית המשפט פסק הוצאות נגד מר שיין, בנימוק של אינטרס ציבורי למקד את זמנו של בית המשפט בעניינים מקבילים ובאתגרים הכרוכים בביסוס טענות סרק.