ת"פ 61452-11-22

תקציר

בפני בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ 61452-11-22 מדינת ישראל נ' גולן) ניתנה החלטה בטענה מקדמית בדבר אכיפה בררנית. בית המשפט, בהחלטתו, ביטל את כתב האישום נגד הנאשם, הרצל גולן. **הרקע העובדתי:** הנאשם, הרצל גולן, פרסם בטוויטר סדרה של פרסומים קשים וחמורים נגד ניר חפץ, שהיה עד מדינה במשפטו של ראש הממשלה. הפרסומים כללו כינויי גנאי קשים, השוואות לנאצים ו"איחולי מוות". המדינה האשימה את הנאשם בעבירת הטרדת עד לפי סעיף 249 לחוק העונשין. **טענת האכיפה הבררנית:** ההגנה טענה כי הוגש נגד הנאשם כתב אישום באופן בררני, שכן: 1. פרסומיו של הנאשם הגיעו לידיעת חפץ דרך המשטרה, בעוד במקרים דומים אחרים, מושאי ההטרדה התלוננו בעצמם. 2. היו פרסומים רבים אחרים נגד חפץ, אך רק הנאשם הועמד לדין. 3. במקרים דומים, תיקים נסגרו בהסדר מותנה, בעוד במקרה זה נפתח הליך פלילי. **ניתוח בית המשפט:** **1. חומרת עבירת הטרדת עד:** בית המשפט פתח בהדגשת חומרתה של עבירת הטרדת עד, אשר עלולה לסכל את אכיפת החוק הפלילי, וכן את הפגיעה האישית בעדים ואת ההשלכות ההרסניות של פרסומים פוגעניים ברשתות החברתיות. הודגש כי חופש הביטוי, אף שהוא זכות יסוד, אינו מוחלט ואינו מצדיק פגיעה בחופש הפעולה של עדים או במערכת המשפט. **2. חובת הגיבוש מדיניות אכיפה:** הודגש כי היקף התופעה של פרסומים פוגעניים אינו משחרר את מערכת המשפט מחובתה לאכוף את החוק. עוד נאמר כי על המדינה לגבש מדיניות אכיפה והעמדה לדין, רצוי בכתב, לשם הבטחת שוויון באכיפה והגנה על עדים. **3. עקרון השוויון והגנה מן הצדק:** בית המשפט הרחיב על עקרון השוויון כערך יסוד במשפט הישראלי, ועל האפשרות להעלות טענת הגנה מן הצדק, הכוללת גם מקרים של אכיפה מפלה בתום לב או עקב מחדלים. במקרה זה, הנטל הוכחה עבר לתביעה, משלא הוצגו פרסומים דומים אחרים שהועמדו לדין. **4. היעדר מדיניות אכיפה יזומה:** נקודה מרכזית בהחלטת בית המשפט היא העובדה שהמדינה כלל אינה אוכפת באופן יזום את עבירת הטרדת עד, ובפרט לא בכל הנוגע לפרסומים ברשתות החברתיות. התיקים נפתחים ככלל על בסיס תלונות של מושאי ההטרדה. במקרה זה, הוגש כתב אישום למרות שלא הוגשה תלונה, ובניגוד למדיניות האכיפה הקיימת. **5. השלמת עבירת הטרדת עד:** בית המשפט בחן את שאלת השלמת העבירה. נקבע כי בניגוד לעבירת איומים, בעבירת הטרדת עד, יש צורך שהפרסום המטריד יגיע לידיעת העד. במקרה זה, הפרסומים הגיעו לידיעת חפץ רק באמצעות המשטרה, ולא היה די בכך שהפרסומים פורסמו ללא תיוג של העד. עצם פרסום הדברים ברשת, גם אם הם חמורים, אינו משלים את העבירה אם המסר לא נקלט על ידי מושאו. **6. אכיפה מקרית ובלתי שוויונית:** בית המשפט קבע כי האכיפה בעניינו של הנאשם הייתה מקרית, אנקדוטלית, ולא מבוססת על פרמטרים קבועים מראש. החיפוש הראשוני נערך למטרה אחרת (הבטחת שלומו של העד), ולאחר שהתברר כי אין סיכון ממשי, הוחלט להעמיד לדין. הדבר אף לא עמד במבחן השוויון, שכן פרסומים פוגעניים רבים אחרים לא נבדקו, ולא הובהר מדוע דווקא הנאשם הועמד לדין. **7. ביטול כתב האישום:** לאור כל האמור, בית המשפט קיבל את טענת ההגנה ל"הגנה מן הצדק" וביטל את כתב האישום. נקבע כי הפגמים באכיפה, הפגיעה בעקרון השוויון, והעובדה שהעבירה לא הושלמה כאמור בחוק, חמורים דיים כדי להצדיק את ביטול ההליך הפלילי. **חידושים משפטיים:** * **הבהרת דרישת הקליטה בעבירת הטרדת עד:** קביעת בית המשפט כי השלמת העבירה של הטרדת עד דורשת כי המסר המטריד יגיע לידיעת העד, ולא די בפרסומו בלבד, מהווה הבהרה חשובה של היסוד העובדתי בעבירה זו. * **ביקורת על אכיפה סלקטיבית בהיעדר תלונה:** הדגש על כך שהמדינה אינה אוכפת באופן יזום את עבירת הטרדת עד, והעמדה לדין במקרה זה, בהיעדר תלונה, מהווה סטייה ממדיניות האכיפה ועוברת את גבולות הסבירות והשוויון. * **חשיבות גיבוש מדיניות אכיפה:** ההחלטה מדגישה את הצורך של רשויות התביעה לגבש מדיניות אכיפה ברורה, כתובה ושוויונית, במיוחד לנוכח הריבוי של פרסומים פוגעניים ברשתות החברתיות. * **השפעת הנסיבות על חומרת העבירה:** השופט בחן את הנסיבות הייחודיות של המקרה, לרבות העובדה שהפרסומים לא הגיעו לידיעת העד באופן ישיר, והשתמש בהן כבסיס להפעלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק. בסיכומו של דבר, בית המשפט הביע את דעתו כי במקרה זה, הסטייה מהכללים המשפטיים המקובלים, הפגיעה בעקרון השוויון, והעובדה שההליך הפלילי אינו מבוסס על אכיפה שוויונית ועקבית, מצדיקים את ביטול כתב האישום.