ע"פ 9970/03

תקציר

הערעור נסב על שלוש טענות מרכזיות שהציגה ההגנה, ופסק הדין דוחה את כולן. ראשית, בית המשפט לא מצא עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי התנהגותו של המנוח לא היוותה כינטור מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית, ואין תימוכין לטענת המערער כי איבד שליטה. שנית, טען המערער כי חשיפת ההודאה שמסר המודיע השפיעה על החלטת בית המשפט, אך פסק הדין דוחה זאת וקובע כי החלטת בית המשפט המחוזי לא התבססה על ראיה זו. גם ההודאה נפסק כבלתי קבילה, מה שמצדיק עוד יותר את אי הכללתה מהתחשבות. לבסוף, טען המערער כי הודאותיו אינן קבילות משום שהושגו בחקירתו במשטרה ללא נוכחות עורך דינו. פסק הדין מצדד בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי החקירה התנהלה בהגינות ובאנושיות, וכי ההחלטה לעכב את החקירה עד להגעת עורך דין הייתה מוצדקת. ההודאות, שהוקלטו באופן קולי וחזותי, נחשבות לפיכך לקבילות. עוד מדגישה השופטת כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי, המבוססים על ראיות מהימנות, ולפיכך דוחה את טענת המערער בדבר מהימנות העדויות והראיות שהוצגו. השופט א' גרוניס והשופט א' רובינשטיין מסכימים עם פסק הדין, והערעור נדחה על הסף.