ת"א 24420-12-22

תקציר

פסק דין זה הוא פרי דיון בעתירת המשיבים לביטול צו עיקול זמני על נכסיהם. המבקשת, בעלת זכויות החכירה בנכס בתל אביב, מבקשת לגבות מהמשיבים דמי שימוש ראויים. המשיבים, לרבות חברה ומנהליה, כשלו לכאורה בתשלום דמי שכירות, דמי ניהול ואחזקה וארנונה, והפעילו את העסק המושכר ללא רישיון. המבקש השיג פסק דין לפינוי הדייר אך הוא לא קוים. הבקשה למתן צו עיקול זמני על נכסי המשיבים התקבלה, מה שהוביל את המשיבים להגיש בקשה לביטול. עם זאת, השופט פסק נגד המשיבים, וקבע כי בקשותיהם הוגשו באיחור וחסרות שחר. השופטת שקלה את עילת התביעה הרצינית ואת המסמכים התומכים שהציג המבקש וקבעה כי טענות המשיבים בדבר היעדר יריבות ואי מעורבות בעסקת השכירות אינן עולות בקנה אחד עם הראיות הקיימות. זאת ועוד, מצבם הכלכלי של המשיבים ואי עמידתם בדרישות החוק העלו חשש ליכולתם לעמוד בפסקי דין כספיים אפשריים. עוד ציינה השופטת כי המשיבים לא הגישו כתב הגנה, ודחתה את טענותיהם ביחס לגובה התביעה. בסופו של דבר, דחתה השופטת את בקשות הביטול, תוך שהיא מדגישה את התנהלותם המתחמקת של המשיבים ואת אי הבאת ראיות מספיקות ליציבותם הכלכלית. המשיבים חויבו לשלם את הוצאותיו של המבקש ביחד ולחוד.