ע"א 17770-03-22

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לתביעת לשון הרע שהגישה תחנת רדיו, המערערת, נגד משיבה שפרסמה ביקורת על התחנה בפורום הציבורי שלה. הפרסומים המדוברים מתחו בעיקר ביקורת על העירייה וראש העיר שלה, ורק ביקורת משנית על המערער. הפרסום הראשון ביטא את דעתו של המשיב לגבי פעילות העירייה בתקופת הקורונה ומעורבותה של המערערת בה. הפרסום כוון בעיקר כלפי ראש העיר, הטיל ספק במעשיה ובמניעיה וביטא את עמדותיו הסובייקטיביות של המשיב. למרות שהלשון שבה נעשה שימוש לא הייתה ראויה, בית המשפט מצא כי קורא סביר יבין שמדובר במאמר דעה ולא בהצגת עובדות. בית המשפט גם קבע כי היצירה היא בעלת עניין ציבורי, שכן היא דנה בסוגיה חברתית או פוליטית, ולכן העניק לה ליהנות מהספק מבחינת חופש הביטוי. אשר להיבט החיובי של מבחן תום הלב, מצא בית המשפט כי הפרסום היה סביר ולא חצה קווים אדומים, במיוחד בהתחשב במעמדה של המערערת כתחנת רדיו ציבורית הפתוחה לביקורת. בהיבט השלילי, המערערת לא הביאה ראיה לכך שהמשיב לא נקט אמצעים סבירים לאימות אמיתות הפרסום. לפיכך, חזקת תום הלב עמדה בעינה. גם הפרסום השני עליו התלוננה המערערת לא היווה לשון הרע, ונמצא כי הוא מהווה ביטוי לדעתו של המשיב, המוגן. המערער טען כי הפרסום נועד לבזות אותם, אולם בית המשפט מצא כי המערערת לא הוכיחה את כוונת הזדון של המשיב או כי השפה בה נעשה שימוש הייתה פוגענית יתר על המידה ובלתי מידתית, במיוחד בהתחשב בהיעדר כל התגרות מצד המערער. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.