ע"ע 300291/98

תקציר

הערעור מתייחס לשאלה האם יש להביא בחשבון את ההתראה הנוספת שקיבלו המערערים, עובדי בזק לשעבר, בעת חישוב ההפרשות לקרן הפנסיה, קרן ההשתלמות ופיצויי הפיטורים. המערערים, שעבדו בתפקידי הוראה וניהול במכללת בזק, טענו כי ההתראה הנוספת היא רכיב פיקטיבי, שכן הם מעולם לא נקראו לבצע התראות כלשהן וקיבלו קצבה זו גם בימי חופשה ומחלה. הם טענו כי יש לראות בתוספת הכוננות חלק משכר היסוד שלהם וביקשו לכלול אותה בשכר הקובע בגין ההטבות האמורות. בזק, לעומת זאת, טענה כי טענות המערערים התיישנו וכי ההתראה הנוספת לא נועדה להיות חלק מהשכר הקובע. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערים, אך בית המשפט העליון, בדעת רוב, פסק לטובת המערערים. נמצא כי ההתראה הנוספת לא הותנתה בביצוע ספציפי כלשהו ושולמה ללא קשר לזמינותם בפועל של המערערים להתראה. לפיכך, יש לראות בו חלק משכר היסוד שלהם ולכלול אותו בשכר הקובע לצורך חישוב הפרשות לקרן פנסיה, קרן השתלמות ופיצויי פיטורים. עוד קבע בית המשפט כי זכויות המערערים לא ויתרו בהסכמי הפרישה וכי סוגיית היעדר קרן הפנסיה אינה רלוונטית במקרה זה. כמו כן, נקבע כי יש להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי לצורך חישובים המבוססים על הסעדים המבוקשים על ידי המערערים, למעט התקופה שהתיישנה. השופטת אורלי סלע הסכימה עם החלטת הרוב, והדגישה את נסיבות המקרה. בזק חויבה לשלם את הוצאות המשפט של המערערים, וההוצאות שנפסקו לבזק בבית הדין האזורי בוטלו.