ע"א 2359/14

תקציר

הערעור מתייחס לסיווגו של תשלום מסוים שגבתה המערערת, מקורות, מהמשיבים, חקלאים חקלאיים שחרגו ממכסת המים שלהם. מקורות טענה כי יש להגדיר את התשלום כ"תשלום מיוחד", ואילו המשיבים טענו כי מדובר ב"חריגה". הראשון הוא חיוב המוטל על ספקי מים על ידי נציב המים בגין אספקת מים מעבר לכמות המותרת, והשני תעריף שהצרכנים משלמים לספק עבור המים שהם צורכים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והביא את מקורות לערער על ההחלטה. השופט א' פוגלמן בחן את חוק המים ואת התקנות הנלוות לו, ומצא כי שני ההסדרים נבדלים זה מזה. השופטת הסבירה כי התשלום המיוחד הוא חיוב חריג, המוטל באופן פרטני על ידי נציב המים על הספקים ומועבר לאוצר המדינה, ואילו התעריף החריג הוא תשלום ישיר מהצרכן לספק החל במקרה של צריכת יתר. מאחר שלא הייתה מחלוקת כי נציב המים לא הטיל תשלום מיוחד על מקורות, הגיע השופט פוגלמן למסקנה כי ניתן לסווג את התשלום שגבתה מקורות מהמשיבים רק כשיעור חריגה. יתר על כן, השופט פירש את התקנות הרלוונטיות כך ששיעור החריגה מגלם שיעור תשלום מיוחד מבחינה רעיונית, המשמש כמנגנון הרתעה, אך אין משמעות הדבר שהצרכן חויב בתשלום מיוחד. במקום זאת, זוהי טכניקה חישובית כדי לקבוע את שיעור התעריף. פסק דינו של השופט פוגלמן העדיף את מקורות, וקבע כי יש לקבל את הערעור, ולהשיב למקורות את הסכומים ששולמו על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשנה לנשיא א' רובינשטיין והשופט י' עמית הסכימו עם פסק הדין.